פסק-דין בתיק ב"ל 43603-05-11

1.         לפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ילד נכה) (להלן - הוועדה) מיום 22.3.11.

תשתית העובדות

2.         המערערת, ילידת יום 4.9.06, בת 4.5 שנים במועד בדיקתה על ידי הוועדה, סובלת מהידרוצפלוס מולד, איחור התפתחותי, אפילפסיה ובעיות רפואיות קשות נוספות.

3.         בפרוטוקול הוועדה צוין כי המערערת " זקוקה לעזרה מלאה בניידות" (ובהקשר זה "תלויה לחלוטין" בעזרת הזולת), " זקוקה לעזרה מלאה בהלבשה" (ובהקשר זה "זקוקה לסיוע במידה רבה"), " זקוקה לעזרה מלאה ברחצה כולל פנים וידיים" (וזאת "כבני גילה"), " זקוקה לעזרה בהאכלה, שותה מכוס" (וזאת "כבני גילה"), " עדיין עם טיטול, זקוקה לעזרה מלאה" בתחום ההפרשות (ובהקשר זה "זקוקה לסיוע במידה רבה"), לא זקוקה לנוכחות קבועה של הזולת ולא זקוקה להשגחה מתמדת. בסיכום נקבע כי המערערת " תלויה בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היומיום ברוב שעות היממה", וזאת החל מיום 1.9.09 (מועד הגיעה לגיל 3) ועד גיל 5. לאור זאת, " הוועדה דוחה את הערר, נשארת בזכאות של 50%".

טענות הצדדים

4.         ב"כ המערערת טוענת כי אותה ועדה דנה בעניינה של המערערת טרם הגיעה לגיל 3, ועל כך הוגשו מספר ערעורים לבית דין זה אשר הובילו להחזרת עניינה לוועדה. המערערת סבורה כי הדבר הוביל ל"לדעה קדומה" כלפיה מצד הוועדה, אשר באה לידי ביטוי בקביעותיה.

5.         ב"כ המערערת סבורה כי המערערת תלויה לחלוטין בעזרת הזולת, ולא כפי שנקבע על ידי הוועדה. בכל הנוגע לסעיף ההלבשה נטען, כי המערערת אינה הולכת, אינה עומדת, היא חסרת שיווי משקל ואינה מסוגלת להושיט יד או רגל לכיוון הבגד, כך שלא די בהקשר זה ב"עזרה רבה". בסעיף הרחצה נטען כי המערערת אינה עומדת, היא חסרת שיווי משקל ואינה מבינה משמעותה של רחיצת פנים, ידיים או גוף, כך שלא ניתן להשוותה ל"בני גילה". לעניין אכילה נטען, כי המערערת סובלת מפיגור שכלי ואינה מסוגלת לאכול דבר ללא סיוע, גם אם מדובר בפרוסת לחם, כך שלא ניתן להשוותה ל"בני גילה". לעניין הפרשות נטען, כי המערערת לא נגמלה מטיטולים, אינה מדברת ואינה מבינה מטלות פשוטות, כך שלא ניתן להגדיר את הסיוע לו היא נזקקת כ"מידה רבה".

            ב"כ המערערת מבקשת לפיכך כי עניינה של המערערת יוחזר לדיון מחודש בפני ועדה לעררים בהרכב אחר.

6.         המשיב טוען, כי אין בנימוקי הערעור כדי להצביע על פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין. זאת, מאחר שהוועדה שמעה את תלונות המערערת, עיינה במסמכים הרפואיים, בדקה את המערערת ומצאה שהיא תלויה בזולת במידה רבה.

דיון והכרעה

7.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שהוצג בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

8.         סעיף 213 לחוק - אשר חל מכוח סעיף 222(ד) לחוק, בשינויים המחויבים, על ועדות לעררים לילד נכה - קובע כי החלטת הוועדה ניתנת לערעור בפני בית הדין "בשאלה משפטית בלבד". הוועדה לעררים לילד נכה הינה ועדה מקצועית הבוחנת את תפקודו של הילד הנכה ומורכבת משניים או שלושה מומחים בתחום רפואת הילדים, הסיעוד והמקצועות הטיפוליים. בית הדין לא מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתם של חברי הוועדה המקצועית, וכל אשר יבחן הוא אם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

9.         תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע - 2010 מגדירות כי " ילד התלוי בעזרת הזולת" הינו "ילד שמלאו לו 3 שנים ואשר כתוצאה מליקוי גופני, שכלי או נפשי הנובע ממחלה, תסמונות, תאונה או מום מלידה (להלן - ליקוי), הוא תלוי בעזרת הזולת באופן החורג במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו בביצוע פעולות יומיום תקופה של 90 ימים רצופים לפחות, אף אם תקופה זו או חלק ממנה חלים בתכוף לפני הגיעו לגיל 3 והוא אחד מאלה: (1) תלוי במידה רבה בעזרת הזולת ברוב שעות היממה... (2) תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בכל שעות היממה...".

            "פעולות יומיום" מוגדרות, בתקנה 1, כ" כל אחת מאלה והקשור בהן: לבישה, אכילה, רחצה, היגיינה אישית, ניידות עצמית בבית".

10.        במקרה שלפני, הוועדה בחנה את מצבה התפקודי של המערערת בהתאם לדרישות התקנות, אך קביעותיה אינן מנומקות די הצורך, באופן המגיע לכדי פגם משפטי.

כפי שעולה מהפירוט לעיל, הוועדה הסתפקה בתיאור קצר ובלתי מספק של מצבה של המערערת בכל אחת מפעולות היומיום, בלא פירוט המאפשר הבנה של מסקנותיה. כך, ולמשל, הוועדה פירטה כי המערערת " זקוקה לעזרה מלאה בהלבשה", ולא פירטה מדוע המסקנה הנובעת מכך הינה "זקוקה לסיוע במידה רבה" להבדיל מ"תלויה לחלוטין". באותו אופן, הוועדה פירטה כי המערערת " זקוקה לעזרה מלאה ברחצה כולל פנים וידיים", מבלי להסביר מדוע הינה קובעת כי מצב זה זהה למצבם של "בני גילה" (קל וחומר, בהתחשב בכך שהמערערת הייתה בת 4.5 שנים בעת בדיקתה, גיל בו ניתן לצפות מילד כי יוכל לרחוץ את פניו וידיו). גם בתחום ההאכלה, ציינה הוועדה כי המערערת " זקוקה לעזרה בהאכלה, שותה מכוס", ולא פירטה האם וכיצד העזרה לה היא נזקקת - בהתחשב במצבה הרפואי - הינה אכן "כבני גילה". גם בתחום ההיגיינה האישית, הוועדה לא הסבירה מדוע העזרה המלאה לה זקוקה המערערת נופלת לכדי "סיוע במידה רבה" להבדיל מ"תלויה לחלוטין".

שוכנעתי לפיכך כי יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה, לצורך שמיעת באת כוחה ואמה; שקילה מחדש של מידת התלות שלה בעזרת הזולת; ומתן הנמקה מלאה לקביעותיה בכל סעיף בנפרד וכן של המסקנה הסופית, תוך הסבר ופירוט. לא מצאתי הצדקה להחלפת הרכב הוועדה.

11.        סוף דבר - הערעור מתקבל. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה כמפורט לעיל. המשיב יישא בשכ"ט ב"כ המערערת בהליך זה, בסך של 2,000 ש"ח, לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ב, 23 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: